בדחשאן הוא שמו של מחוז הסטורי אשר היום מחולק בין גדותיו הטג’יקים והאפגנים של נהר הפאנג’ (אמו-דאריה). בימים עברו המחוז נודע בריחוקו ממרכזי הכח של האימפריות השונות באיזור מרכז אסיה, אך עמקיו ובמיוחד עמק ווחאן הנידח, שימשו כנתיב חשוב של דרכי המסחר המובילות מערי חורסאן אל עבר אגן טארים וסין גופא.
המחוז האוטונומי של גורנו-בדחשאן (GBAO) מהווה כיום את חלקה המזרחי של טג’יקיסטן המודרנית, אך נבדל ממנה מאוד במאפייניו הגאוגרפים והתרבותיים. מאפייניו המרכזיים של חבל גורנו-בדחשאן הם כמובן הרי הפמיר, שרשרת הרים מן הגבוהים בעולם, ששיאה מגיע לרום של 7,495 מטרים מעל פני הים. מתוך רמת פמיר נבקעים לכיוון מערב ודרום מספר עמקים אשר המים הזורמים בהם יוצרים את נהר הפאנג’ האדיר (אמו דאריה), עורק החיים החשוב של מרכז אסיה כולה, כאשר לאורך עמקים אלו שוכנים כפרים רבים המקיימים אורח חיים חקלאי בעיקרו המובסס על גידול דגן, פירות ומקנה, בעודם נענים לצרכי הקיום המושפעים מן הגאוגרפיה הדרמטית והחורפים הכבדים השורים במקום.
בשל ריחוקה של בדחשאן נוצר בה תמהיל אתנו-דתי יחודי אשר מתבטא באוכלוסיה הפמירית המהווה את חלק הארי של אוכלוסיית האיזור. הפמירים הם קבוצה אתנית איראנית-מזרחית, וזאת מהווה שריד לקבוצות אוכלוסיה מן העתיקות ביותר במרכז אסיה, אשר נדחקו לאיזורי הפמיר וההינדו קוש בידי גלי פלישות מן המערב. תושבי בדחשאן דוברים שפות איראניות מזרחיות, שריד עתיק ומתדלדל למשפחת שפות עניפה אשר דוברה ברחבי העולם האיראני המזרחי, עד התבססות דוברי הפרסית (טג’יקית) באיזור.
מעבר לפרופיל הלשוני הייחודי שימשו בדחשאן ועמקי הפמיר מפלט דתי לקבוצות נרדפות, ובמיוחד לבני הדת השיעית-איסמאעילית. האיסמעיליה ידעה תקופת זוהר בימי החליפות הפאטימית בקהיר (909–1171), אך מאז נדחקה לשוליי העולם המוסלמי, כאשר כיום המדינה השיעית היחידה בעולם היא כזכור הרפובליקה האסלאמית של איראן, בה שולט הזרם התרי-עשרי של השיעה. בדומה לאחותה התריעשרית לתאולוגיה השיעית, אוחזת איסמעיליה בזכרון בית עלי, חתנו של הנביא מחמד, כמנהיג האסלאם האמיתי, אך נחלקת מהפלגים האחרים בשאלת שלשלת האימאמים, מנהיגי העדה הנושאים בחובם את האור האלוהי מאז ימי אדם הראשון, ואלה אשר יובילו את העדה בבוא יום הדין.
הדעות חלוקות לגבי השאלה מתי בדיוק התבססה האיסמעיליה בבדחשאן, אך רמזים היסטוריים מלמדים על נוכחות שיעית באיזור כבר במהלך המאה התשיעית לספירה, ונראה כי העדה ידעה תקופות עדנה ודעיכה מחזוריות במהלך הדורות. כיום, יותר משני עשורים לאחר התפרקות ברית המועצות, ודעיכת מלחמת האזרחים שזעזעה את טגי’קיסטן במהלך שנות התשעים, חידשה את הקהילה את קשריה עם העולם החיצון, ואף זכתה לביקורים מספר של מנהיג האיסמעילים, האמאם של דורנו, שאה כרים אל חוסייני, האגא חאן ה-49,אשר תמונתו מהדרת כל בית פמירי המכבד את עצמו. האגא חאן, המתגורר כיום בשוויץ, משקיע רבות בקידום האיזור על ידי השקעה נכבדה בתשתיות ובמיוחד בתחום החינוך, כולל הענקת מלגות נדיבות ללימודים בחו”ל, כולל לבנות המחוז, והאוכלוסיה המקומית ידועה כיום כמשכילה ביותר באיזור מרכז אסיה. בנוסף תומך האגא חאן במרכז ללימודים איסמעילים שמושבו בלונדון, והאמון על מחקר הכתבים וההסטוריה האיסמעילית, אשר נותרו נסתרים מעין המחקר המודרני עד הדורות האחרונים ממש. כך או כך, הדת הנהוגה בקרב הפמירים כיום היא מסורת עתיקה ומרובדת היטב, הכוללת השפעות של התקופה הפרה-איסלאמית, מסורות מיסטיות שמקורן באסלאם הסופי, והשפעות נוספות ובאופן כללי מתאפיינת בסובלנות רבה ואהבה כנה לכל אורח, מקרוב ומרחוק כאחד.
אחד הייצוגים הגלויים ביותר של האמונה האיסמעילית בפמיר היא ארכיטקטורת הבתים הייחודית, וזאת מייצגת בעיננו את את אחת הדוגמאות היפות בעולם של בניה כפרית. ליבו של הבית הפמירי ,המכונה צ’יד ,הינו חדר מגורים נרחב ומחופה שטיחים רכים, כאשר גג העץ והטיח של הבית ניצב על גבי חמישה עמודים המכונים פאנג’תון, ואלה מייצגים את חמשת בני משפחת הנביא, קרי,הנביא מחמד, חתנו עלי, אשתו פאטימה, ובניהם חסן וחסיין, אשר העמודים המייצגים את השניים האחרונים משמשים כמפתן החדר. לצד העמודים השונים מתקיימים טקסים משפחתיים רבים, כגון אלה הקשורים בלידה, נישואין ומיתה מלווים במחוות סמליות שונות, והקושרים את בני הבית למסורות המקומיות העתיקות, לקהילה הפמירית וההסטוריה היחודית שלה, ולמקצב החיים האנושי והטבעי כאחד.
בהקשר זה, נראה כי האלמנט הבולט ביותר בבית הפמירי הוא חלון הגג המרשים, ה”צ’הור-חאנה”, הבנוי קורות מדורגות בארבעה שלבים, המיצגים את ארבעת מלאכי השרת במסורות המונותאיסטיות. יש לציין כי הסימבוליזם המקורי המלווה את הבית הפמירי, הינו קדם איסלאמי, וספוג משמעויות זורואסטריות ואולי אף בודהיסטיות, זכר לדתות המקום קודם הגעת האסלאם. כך, ארבעת שלבי חלון הגג ייצגו במקור את ארבעת האלמנטים, מים, אדמה, אוויר ואש, וחדר המגורים חולק לשלושת נדבכי העולם, הלו הם עולם הצמחים, בעלי החיים ובני האדם.
בדחשאן עם כן, חבל הארץ החובק את הרי פמיר, טומן בקרבו ערב רב של ניגודים טופוגרפיים, אקלימיים ואנושיים, כאשר ליבו החם הוא במידה רבה אנשי הפמיר עצמם, מן הקהילות המעניינות ומסבירות הפנים ביותר שיצא לנו לפגוש, ביקור בפמיר עם כן מאפשר חשיפה לתמהיל נדיר של מסורות עתיקות, דרכי מסחר נידחות, בוסתנים נדירים ביופיים, וכל זאת בנופים כבירים העושים את המסע בין כל אלה מתגמל במיוחד.