ריבוא מנות נפלאות ישנן בסין וגם אם מרוב איטריות מעוררות חושים, כיסנים מעלפים וקערות אורז מהבילות קשה לראות את סוף האופק של המטבח הסיני האדיר, ישנה מנה אחת שמאחדת, תרי משמע, את כולם לשולחן אחד.

ה"הוט פוט" (סינית: 火锅, מילולית: סיר אש), הוא מסימני ההיכר המפורסמים ביותר של המטבח הסיני. הוט פוט סיני כהלכתו הוא סיר עשוי ברזל, פלדה או נחושת המונח במרכז השולחן ובבסיסו גחלים לוחשות אשר מרתיחות מרק מעלה ניחוח עשבי מאכל ותבלינים שונים. במרכז השולחן, מסודרות כמנדלה חיננית, מוטלות צלוחיות שופעות כל טוב ארץ סין, מטופו עד פטריות, מדג ועד נצרי במבוק, וכל זאת בלווית רטבים עשירים במגוון טעמים כתלות באזור ובמאפייניו המקומיים.

במיוחד מפורסם מכולם ברחבי סין הוא ההוט פוט הסצ'ואני הנודע בטעמיו הלוהטים-מאלחשים. בגרסא מערפלת חושים זאת נוצק במרכז הסיר מרק אדום כאש הגהנום, ובו ריכוז גבוה במיוחד של פלפלים חריפים מיובשים וטחונים, וכן סימן ההכר הסצ'ואני-"פלפל סצ'ואן" ( Zanthoxylum sp) , מעטפת הזרעים החיצונית של צמח זה, שבוטנית אינו קשור לא לפלפל הצ'ילי החריף ולא לפלפל השחור ונגזרותיו, עשירה בחומר מאלחש היוצר בשילוב עם צריבת הצ'ילי מרוממת הרוח, תחושה חריפה-מאלחשת הידועה במטבח הסיני כ"מא-לא" (麻辣; málà), והיא המקור להנאה הכמעט מאלפת של אכילת הוט פוט סצ'ואני במיטבו.

מקורו של ההוט פוט נידף כערפל הזמן, ואגדות וסיפורים לא מעטים נקשרו בראשיתו, מקדירת דייגים על נהר היאנג זי ועד קסדות המונגולים ששמשו לבישול מרק מזין בעת חניות הביניים שערכו עת כבשו העולם כולו. בסופו של יום, נראה כי התפתחותו של ההוט פוט כמאכל עממי אהוב היא תולדה של מגעים בין אזורים שונים של התרבות הסינית, וייתכן שלסירי דייגם ואיכרים, כמו גם מנהגי האכילה של הנוודים המונגולים יש יד בדבר. ההוט פוט, כמו הרבה מאכלים לאומיים מודרנים הם תולדה של הסטוריה עממית החומקת מדפי ההסטוריה הרשמית, ונראה שמציאות החיים בכפר הסיני, על הצורך בהאכלת פיות רבים בו זמנית, המצאותם של כלי בישול יקרי מציאות מברזל יצוק כמרכז הבית הכפרי וכן הצורך להשתמש בכל מקור מזון הבא ליד ולהשביח את טעמו, יצרו את מנת ההוט פוט כמנת מרק שיתופית העושה שימוש נאמן בכל הבא ליד ועוטפת אותם במעטפת מנחמת, מהבילה ועזת טעם.

למרות ההילה העממית, ההוט פוט לא היה כלל רק מנת הניחומים של עניי סין, ומן המפורסמות שהיה מן המנות האהובות על קיסר הציאן לונג לשושלת צ'ינג, אחד הגדולים שבשליטי סין אי פעם. צ'יאן לונג כה אהב את המאכל, עד כי פעמים רבות הוגש לו הוט פוט מהביל יום אחר יום, ולעיתים ערך כירות רבות משתתפים בהן הוכנו מאות מנות בכל פעם. דחיפה מלכותית זאת למנה החדירה את ההוט פוט הצנוע לתרבות האליטה הסינית ונתנה לה לגיטימציה נרחבת, כמו גם הפכה את כלי ההוט פוט האופיינים ליצירות מפותחות היטב, וביטוי לדחף אומנותי בפני עצמו, שבוצע בידי הטובים שבבעלי המלאכה של הבירה הקיסרית בבייג'ינג.

מבחינתנו אין טיול קולינרי בסין שלם ללא התנסות אחת לפחות ב"טקס" אכילת ההוט פוט, במנה המשלבת הסטוריה עממית, כיבוש מונגולי ואש בוערת בבטן ומחוצה לה. "סיר האש" של המטבח הסיני היא הזמנה למפגש רעים, התחככות עם נדבך חשוב של התרבות הסינית והבטחה לערב רווי קערות חמות, בירה קרה ואכילה מקומית במיטבה.