תמונה אחת שווה אלף מילים – מפגש מיוחד בסואופו

תמונה אחת שווה אלף מילים – מפגש מיוחד בסואופו
dagan

על המסתורין המקסים של דנבה (丹巴, Danba) כבר כתבנו כאן בעבר, הנפה ההררית היפה במערב סצ'ואן היא בהחלט אחד המקומות הנפלאים ביותר בסין כולה. בביקור האחרון שלנו שם, לפני כשנה, זכינו למפגש יוצא דופן ומרתק שנתן לנו הזדמנות להכיר יותר מקרוב את ההיסטוריה המקומית.

היום שבו הגענו לכפר הקטן סואופו (梭坡, Suopo) שבנפת דנבה היה אחד הימים הקשים ביותר שלנו בטיול כולו, אבל גם אחד המעניינים. התחלנו את היום שלנו מאות קילומטרים צפונה, בעיר מה-אר-קאנג (马尔康, Ma'erkang) שבנפת אבא (阿坝, Aba) בשעת בוקר מוקדמת. הנסיעה שלנו ליום זה הייתה צפויה להיות מפרכת אך יפה במיוחד. הכביש שנוסע ממה-אר-קאנג לדנבה מתפתל רוב דרכו לאורך נקיק יפה, כאשר משני הצדדים הרים ירוקים משובצי כפרים ועיירות ובאמצע הנהר הזורם לו לאיטו. "התמזל מזלנו" ובדיוק באותה תקופה הכביש היה בשיפוץ מסיבי, המשמעות – כמעט לאורך כל הדרך הכביש היה בעצם דרך עפר וחצץ, צרה מאוד. מצד אחד ההרים, מצד שני הנהר ואנחנו על כביש צר כשמולנו מגיעות משאיות ללא הפסקה ובמהירות מפתיעה. מפעם לפעם, התנועה נעצרה לחלוטין, לפעמים לכמה דקות ולפעמים לשעה. וכך, נסיעה ארוכה אך נעימה של 4-5 שעות הפכה לה לנסיעה מתישה של כמעט 10 שעות!

אבל, כידוע לנו, כשנוסעים לטייל באזורים ההרריים יש להיות מוכנים לכל מצב ולדעת לנצל אותו להנאתך. אז מתוך הבנה שהיום שלנו הולך לחלוף כמעט כולו בנסיעה לא קלה, הוספנו לנו עוד ועוד עצירות בדרך. כך, עצרנו בכפר קטן ושקט להליכה בסמטאות הקטנות והצצה לחצרות המקסימות; קטפנו מעצי פרי, קנינו מהמקומיים תותים ודובדבנים בשפע והתנתקנו לרגע מהעולם שבחוץ. בכפר אחר נכנסנו לתוך מקדש קטן אבל מדהים של דת הבון, הדת המקומית של היושבים הטיבטים. אז למרות הנסיעה הארוכה והמתישה, הצלחנו בהחלט ליהנות מהדרך – וזה לא פחות חשוב. לבסוף הגענו לדנבה, שם היינו אמורים לבקר בכפר הציורי ג'ונגלו (中路, Zhonglu) לפני הגעתנו למלון בסואופו. אלא שביש המזל לא נגמר… הדרך לג'ונגלו הייתה חסומה לשיפוצים גם היא ולא ניתן היה להגיע לכפר כלל. מותשים וקצת מאוכזבים, עשינו את דרכנו למלון שלנו בסואופו.

כאשר הגענו לסואופו, התחלנו לאט לאט להבין שאולי בכל זאת הביקור שלנו במקדש הבון עזר והאלים המקומיים נחלצו לעזרתנו. המלון שבו שהינו בכפר מתהדר בסך הכל ב10 חדרים, כך שבעצם הוא היה מלון פרטי שלנו לערב זה. המבנה עצמו היה בנוי כמו המבנים המסורתיים של האזור והשתלב בצורה מושלמת בנוף, החדרים עצמם היו מאובזרים וברמה גבוהה במיוחד. מהמרפסת והחצר נשקף נוף מעולם אחר – ההרים הירוקים משובצי הכפרים והנחל הזורם למטה ובמרחק הר יאלה (Yala mountain) האדיר והמושלג. המלון שייך למשפחה מקומית חביבה מאוד, שעשו הכל מהרגע הראשון על מנת לארח אותנו בצורה הטובה ביותר – סידרו מה שצריך, ארגנו לנו ארוחת ערב מקומית ולקחו אותנו לסיבוב בכפר.

הסיור שלנו בכפר היה רגע השיא של היום הזה ואחד מרגעי השיא של הטיול בכלל. הבחור הצעיר שבתמונה, מבני המשפחה ומנהל המלון, הזמין אותנו לראות מקרוב פיסת היסטוריה ייחודית. סביב המלון שלנו, בשטח השייך למשפחה, היו שדות תירס ועצי פרי בשפע מהם נהנינו בדרכנו. לבסוף הגענו למבנה עתיק למדי, דומה לבית קטן שממנו הזדקר מגדל גדול ממדים בצורת כוכב. המגדלים הללו הם אחד המאפיינים היפים והמסתוריים ביותר של אזור דנבה והם מושא למחקר בכל העולם. כאן, הזדמן לנו באופן מיוחד לראות מקרוב מגדל שכזה ולשמוע על ההיסטוריה שלו ממישהו שמכיר אותה היטב. התאפשר לנו לטפס ממש לתוך המגדל עצמו (בסולמות מסורתיים וקצת מפחידים) ולקבל מבט ממש מקרוב. במהלך הטיפוס עברנו בחלקים שונים של המבנה הצמוד למגדל, שהמשפחה החביבה הפכה למוזיאון קטן.

בקומות הראשונות ראינו כלים מסורתיים של חקלאות ובישול; ראינו כיצד היה נהוג לבשל, לחמם ולהתחזק את הבית; בחנו מקרוב שחזורים של חדרי שינה ושירותים ועוד. בהמשך עלינו על המרפסת הרחבה, עליה היה נהוג לייבש ירקות ופירות שונים ואולי גם סתם לשבת ולהתענג על הנוף. על המרפסת ראינו מקרוב עוד אלמנט מיוחד ומסתורי של האזור – אבן "קריסטל" מחודדת ולבנה, שנמצאת כמעט בכל פינת גג בדנבה, כאן זכינו לראות אותה מקרוב מאוד. משם המשכנו לתוך המגדל עצמו, ראינו איך הוא בנוי מבפנים והאמיצים בינינו אף טיפסו מעט על הסולמות שבתוכו. לאחר יום שלם של נסיעה ארוכה שבה המגדלים האלו ליוו אותנו, לבקר באחד מקרוב היה רגע מרגש מאוד. לאורך כל הדרך, מנהל המלון סיפר לנו סיפורים על ההיסטוריה והמסורת של המקום. לבסוף, הוא לקח אותנו לבית קטן למדי על המרפסת, בו היו שני חדרים. חדר אחד היה מקדש ביתי קטן, של דת הבון – קירותיו היו מעוטרים בציורים יפים במיוחד מתוך הפנתאון של הבון ובמרכזו עמד מזבח עץ קטן. בחדר הנוסף הייתה מיטה קטנה, שולחן והקירות היו מלאים פוסטרים וכרזות מסוגים שונים. מנהל המלון סיפר לנו שזה היה החדר שבו הוא גדל… ופתאום הבנו שהוא בעצם חלק מההיסטוריה הארוכה והמרתקת של המגדלים של דנבה ושל הנפה כולה. הוא סיפר לנו שמשפחתו גרה כבר דורות רבים בכפר והמגדל שייך לה ואף היה הבית שבו התגוררו. שם בחדר הקטן, בין הנוף למסתורין, הוא ישב כילד קטן – למד, שיחק והעביר את זמנו.

עייפים אך שבעי רצון מאוד עשינו את דרכנו חזרה למלון הפרטי והמשפחתי שלנו, לארוחת הערב שהותקנה במיוחד בשבילנו במטבח הקטן. בשעות הערב יצאנו לחצר, כל אחד עם המשקה הקטן שלו, ישבנו ביחד מסביב לשולחן כאשר מעלינו השמים זרועי הכוכבים ובמרחק הר יאלה זורח באור הירח. הרהרנו על המקום המדהים שאנחנו יושבים בו, על החיים והעולם בכלל ולרגע אחד שכחנו לגמרי מאיפה באנו ולאן אנחנו הולכים. כזו היא סין, הקשיים לא מעטים, אך האנשים והמקומות המיוחדים יכולים ברגע אחד להשכיח את הקושי ולאפשר לך פשוט לשבת בשלווה וברוגע וליהנות מהיופי.

נהניתם? מוזמנים לחלוק איתנו את הסיפור לשכם – שלחו לנו תמונה וטקסט (עד אלף מילים) על הטיול שלכם בסין או באסיה בכלל – midpath.travels@gmail.com. מדי שבוע נפרסם סיפור אחד, מדי חודש סיפור אחד יזכה בפרס נחמד! עוד בסדרה: הנזיר והחתול, חג ניקוי הקברים